Ha’Rav Ovadia Yosef’s 8th yahrzeit was last Shabbat.

Sivan Rahav Meir and R’ Johnny Solomon wrote the following marking this event.

Sivan Rahav:

בשבת ימלאו שמונה שנים לפטירתו של הרב עובדיה יוסף. בדיעבד, אני קצת מתביישת. ככתבת צעירה הגעתי לכנסים הגדולים איתו ברחבי הארץ. אני זוכרת את המסוק נוחת, את האלפים מריעים, ואותי – מחפשת כותרת. אנחנו הכתבים היינו מקשיבים לדרשות הארוכות, מנסים למצוא בהן רמז על מי יעמוד בראשות ש”ס, או עקיצה כלפי הממשלה, ורצים לשדר.

שמונה שנים חלפו, והיום דעותיו של הרב על אולמרט או שרון באמת לא מעניינות כל כך. הסיבה שבגללה האלפים הגיעו אז היא אחרת לגמרי. הסיבה שבגללה ההלוויה שלו הייתה האירוע הציבורי הגדול בתולדות מדינת ישראל, עם יותר מחצי מיליון איש, היא שונה לחלוטין. הסיבה היא זהות, משמעות, מסורת.

הרצון להמשיך בגאווה ובשמחה את המורשת המפוארת של יהדות ספרד. אפשר היה לראות זאת כל הזמן, בכל הרגעים שלא שודרו. אני עוד נוצרת אותם בזיכרוני:בוקר אחד עמדנו בפתח ביתו, בעיצומו של משבר קואליציוני.

משפחה מהדרום הגיעה לערוך שם ברית מילה, המיקרופונים דלקו כי אולי הרב יגיד משהו, אבל הוא רק ביקש לדבר בשקט בצד עם היולדת. שאלתי אותה אחר כך מה אמר, והיא סיפרה: הוא ביקש שניתן לילד חינוך טוב, שלא ישכח מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים.פעם בעצרת ענק בעיר אלעד, בשיא החום, אני זוכרת שצעק “יש ילדים יהודים שלא יודעים לומר שמע ישראל”, והתחיל לבכות. קולו נשנק מרוב צער על העובדה הזו. ובמוצאי שבתות, מעזרת הנשים בבית הכנסת של היזדים, הייתה לי זווית מיוחדת. ראיתי רק את הכובע והגלימה, מלמעלה. לפעמים כתבים עשו תורנויות.

מישהו אחד הקשיב לדרשה ובדק אם יש כותרת. זה היה תורי. הרב סיים דרשה נרגשת על כך שהדור הצעיר שוכח זהותו, וצריך להחזיר עטרה ליושנה, ואיך כל מצווה וכל מעשה טוב שאנחנו עושים – משנים את המציאות לנצח. “אין כותרת”, סימסתי לקולגה שלי. בדיעבד, זו הייתה כותרת חייו.לזכרו.

R’Johnny Solomon:

As many of you know, I have a deep passion for the study and teaching of She’elot U’Teshuvot (Responsa). However, few people know that this passion began over a quarter century ago while waiting in line in Yeshiva to use the payphone. After high school I attended Yeshivat Kerem B’Yavne.

At that time there were no smartphones (which is why, a few years ago, my MA dissertation explored how smartphones have changed the Yeshiva/Seminary experience), and in order to call our family back home we would all wait in line to use the payphone. I, like many others, was averse to time-wasting and I wanted to learn Torah while standing in line.

However, it was clear that I wanted to learn the type of Torah that I could dip in and out of while nudging the person ahead of me to finish up on the phone. As it happens, among the shelves nearby the doorway leading to the payphone were the volumes of She’elot UTeshuvot, and I randomly picked up a copy of Yechave Da’at – which is the collection of short(ish) and very readable responsa written by Rav Ovadia Yosef.

Within a short period of time I was hooked by the logic and clarity of Rav Ovadia, and I was inspired by the creative process inherent in She’elot U’Teshuvot where the author builds halakhic bridges between our classic rabbinic texts and the context for which they are writing. Over time I studied more and more She’elot U’Teshuvot and I became better acquainted with the unique styles and approaches of each responsa writer – which not only taught me much in terms of my halakhic knowledge, but even more about my understanding of the halakhic process.

Thirteen years ago, while in Israel with my fellow Kollel students, I was privileged to meet Rav Ovadia and receive a blessing from him which was very special – not only given his incredible achievements as a Torah leader and scholar, and not only due to what he said to me, but also because it was his teshuvot, which I have since studied in greater depth, that led me to find the Torah that most speaks to me.

Comments are closed.